הלכה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁלִּשְׁנַיִם כול'. תַּנֵּי. נִפְחַת מְקוֹם הַתַּנּוּר יוֹרֵד לְמַטָּה. מְקוֹם הַכִּירָה יוֹרֵד לְמַטָּה. אֶלָּא דּוּ אֲמַר לֵיהּ. עֲבִיד לָךְ סוּלָּם דְּלָא תִיהֲוֵי עֲלִיל וּנְפִיק גַּו בֵּיתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה. עכ''פ שמענו שאין זה יכול לומר לו גופינו ותסתמנו מן הצד וכך אינו אומר לו גופינו מלמעלן:
ויתן לו את כל יציאותיו. מה שהוציא בגדר הזה ולא יכול לומר לו הרי הכותל שהוא מצד חורבתך אתה צריך לו מפני שזה יכול לומר לא הייתי רוצה לסתום החורבה שלי כלל. ומיירי שזה היה בונה הגדר בלאו הכי והכי מוכח בהתוספתא דקתני מגלגלין עליו יציאותיו של כותל בדרך שהוא בונה:
היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו. והתם גריס בצד גינתו של חבירו והיינו הך. עמד הלה ובנאה. וגדר את הגינה או החורבה של חבירו:
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פי''א:
מהו שיאמר לו גופינו. צריך אתה לעשות המעקה וכותל עליה שע''ג הבית. גופינו תכסנו ומלשון גיפופי ומעקה הוא ועשית מעקה תרגום ירושלמי ותעביד גיפוף:
בעל הבית מבקש לבנות. הבית ובעל העליה אינו רוצה לבנות כותל העליה:
גמ' אלא. כלומר אלא דהך מיבעיא לן:
גמ' תני. בברייתא לפרושי נפחתה דקתני במתני' בכמה:
נפחת מקום התנור. כלומר אפי' לא נפחת אלא מקום התנור או מקום הכירה יורד למטה וצריך זה לתקנו:
אלא דו אמר ליה. כלומר דמסתברא דהאי הוא דיכיל אמר ליה עכ''פ אעשה לך סולם לעלות ולירד בו כל זמן שאתה צריך לילך למטה ולא תהא נכנס ויוצא דרך ביתי תמיד אם אין לך להשתמש כלום בביתי:
משנה: 36a הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁל שְׁנַיִם נִפְחֲתָה הָעֲלִייָה וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִייָה יוֹרֵד וְדָר לְמַטָּה עַד שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ אֶת הָעֲלִייָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה וְהָעֶלְיוֹן אֶת הַמַּעֲזֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא. בונה וגומר את הכל ומקרה את העליה למעלה וכל הצריך לה ויושב בבית התחתון דהוה ליה זה לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דהא לא הוה בני לה ולא חזיא ליה ואין הלכה כר' יהודה:
אף זה דר לתוך של חבירו. אם כן הוא אף בעל העליה הזה כשזה מחזיר לו מעותיו נמצא שהוא דר בכל ימים הללו בתוך של חבירו ואע''פ שזה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דהא הוא נהנה מיהת שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר חייב:
הרי בעל העליה בונה את הבית. כמו שהיה ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו זה יציאותיו ואח''כ יוצא ממנו ויבנה עלייתו אם רצה:
אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות. החומה והתקרה המוטלין עליו לבנות:
מתני' הבית והעליה של שנים. בית לזה ועליה לזה:
מתני' הבית והעליה. התם מוקי לה במשכיר ושוכר שהשכיר לחבירו עליה שע''ג ביתו וא''ל עליה זו שע''ג בית זה אני משכיר לך דהשתא שעביד הבית לעליה:
נפתחה העליה. בארבעה טפחים ואם בא זה להשתמש בעליה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה ואין בעל הבית רוצה לתקן את העליה:
יורד ודר למטה. לגמרי דהא שעביד ליה ביתי':
והעליון את המעזיבה. טיח של טיט שנותנין על התקרה דקסבר ר' יוסי מעזיבה אשוויי גומות היא ועל העליון לאשויי הגומות וחכמים סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא ועל התחתון לאחזוקי התקר' והלכה כחכמים:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה וְעֶלְיוֹן נוֹתֵן אֶת הַמַּעֲזֵיבָה. רִבִּי יוּסְטָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן תִּקְרָה וּלְוָוחִים וְעֶלְיוֹן נוֹתֵן הַמַּעֲזֵיבָה. בְּאֵי זוֹ מַעֲזֵיבָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַעֲזֵיבָה עָבָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַעֲזֵיבָה בֵּינוֹנִית. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְהַדִּיחַ אֶת הַכּוֹסוֹת. בְּרַם אִין הֲוָה בָּעֵי מְשַׁזְגָּא מָאנִין אוֹף רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי בְמַעֲזֵיבָה עָבָה. הוֹרֵי רִבִּי חֲנִינָה לְאִילֵּין צִיפּוֹרָאֵי שֶׁיְּהוּא שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין אֶת הַתִּקְרָה וְאֶת הַלְּוָוחִין. דְּאִינּוּן זְקוּקִין מֵיסַק חַמְרֵיהוֹן תַּמָּן וּמֵיסַק פֵּירֵיהוֹן תַּמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דאינון זקוקין. שלפעמים צריכין בני עליה ג''כ להחזקת התקרה לפי שדרכן להכניס החמרין שבאין אצלן בתבואות ופירות שלהן ולפיכך הורה ר' חנינא שיהו בני עליה סייעים לבני התחתונים בעשיית התקרה ולווחים:
לא אמרו. לא פליגי בשיעור מעזיבה אלא בשהעליון אין דרכו להשתמש בשופכין הרבה אלא כגון להדיח את הכוסות:
משזגא מנין. אבל אם דרכו לכבס בגדים בעליה הכל מודים שצריך לעשות מעזיבה עבה שלא ירדו השופכין למטה:
התחתון נותן את התקרה ולווחים. הנסרים והתקרה דקא' מעשה תקרה הוא והנסרים ג''כ הוא נותן:
מעזיבה עבה. שלא ירדו השופכין שלו למטה:
משנה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּֽפְלוּ אָמַר בַּעַל הָעֲלִייָה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִייָה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ יְצִיאוֹתָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אָלָּא בַּעַל (הַבַּיִת) בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִייָה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִייָה וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא. בונה וגומר את הכל ומקרה את העליה למעלה וכל הצריך לה ויושב בבית התחתון דהוה ליה זה לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דהא לא הוה בני לה ולא חזיא ליה ואין הלכה כר' יהודה:
אף זה דר לתוך של חבירו. אם כן הוא אף בעל העליה הזה כשזה מחזיר לו מעותיו נמצא שהוא דר בכל ימים הללו בתוך של חבירו ואע''פ שזה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דהא הוא נהנה מיהת שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר חייב:
הרי בעל העליה בונה את הבית. כמו שהיה ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו זה יציאותיו ואח''כ יוצא ממנו ויבנה עלייתו אם רצה:
אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות. החומה והתקרה המוטלין עליו לבנות:
מתני' הבית והעליה של שנים. בית לזה ועליה לזה:
מתני' הבית והעליה. התם מוקי לה במשכיר ושוכר שהשכיר לחבירו עליה שע''ג ביתו וא''ל עליה זו שע''ג בית זה אני משכיר לך דהשתא שעביד הבית לעליה:
נפתחה העליה. בארבעה טפחים ואם בא זה להשתמש בעליה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה ואין בעל הבית רוצה לתקן את העליה:
יורד ודר למטה. לגמרי דהא שעביד ליה ביתי':
והעליון את המעזיבה. טיח של טיט שנותנין על התקרה דקסבר ר' יוסי מעזיבה אשוויי גומות היא ועל העליון לאשויי הגומות וחכמים סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא ועל התחתון לאחזוקי התקר' והלכה כחכמים:
הלכה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה כול'. אֶלָּא בַעַל הַבַּיִת מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת וּבַעַל הָעֲלִייָה אֵינוֹ רוֹצֶה. מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הָֽיְתָה חוֹרְבָתוֹ סְמוּכָה לְחוֹרְבַת חֲבֵירוֹ. עָמַד הַלָּהּ וּבְנָאָהּ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב יְצִיאוֹתָיו כְּשַׁעַר שֶׁבָּנָה וְיִתֵּן לוֹ אֶת כָּל יְצִיאוֹתָיו. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִן הַצַּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִן הַצַּד. כָּךְ אֵין אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִלְּמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה. עכ''פ שמענו שאין זה יכול לומר לו גופינו ותסתמנו מן הצד וכך אינו אומר לו גופינו מלמעלן:
ויתן לו את כל יציאותיו. מה שהוציא בגדר הזה ולא יכול לומר לו הרי הכותל שהוא מצד חורבתך אתה צריך לו מפני שזה יכול לומר לא הייתי רוצה לסתום החורבה שלי כלל. ומיירי שזה היה בונה הגדר בלאו הכי והכי מוכח בהתוספתא דקתני מגלגלין עליו יציאותיו של כותל בדרך שהוא בונה:
היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו. והתם גריס בצד גינתו של חבירו והיינו הך. עמד הלה ובנאה. וגדר את הגינה או החורבה של חבירו:
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פי''א:
מהו שיאמר לו גופינו. צריך אתה לעשות המעקה וכותל עליה שע''ג הבית. גופינו תכסנו ומלשון גיפופי ומעקה הוא ועשית מעקה תרגום ירושלמי ותעביד גיפוף:
בעל הבית מבקש לבנות. הבית ובעל העליה אינו רוצה לבנות כותל העליה:
גמ' אלא. כלומר אלא דהך מיבעיא לן:
גמ' תני. בברייתא לפרושי נפחתה דקתני במתני' בכמה:
נפחת מקום התנור. כלומר אפי' לא נפחת אלא מקום התנור או מקום הכירה יורד למטה וצריך זה לתקנו:
אלא דו אמר ליה. כלומר דמסתברא דהאי הוא דיכיל אמר ליה עכ''פ אעשה לך סולם לעלות ולירד בו כל זמן שאתה צריך לילך למטה ולא תהא נכנס ויוצא דרך ביתי תמיד אם אין לך להשתמש כלום בביתי:
משנה: מִי שֶׁהָיָה כוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִינַּת חֲבֵירוֹ וְנָפַל וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי אָמַר לוֹ טוֹל מַה שֶׁעָשִׂיתָה בִּשְׂכָֽרְךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָֽרְךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין לוֹבְנִין לְבֵינִים אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֲבָל לֹא לִלְבֵינִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַמֵּבִיא אֲבָנִים הַמֵּבִיא מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ונפל. לתוך גינת חבירו:
הגיעוך. זכה אתה בהן ופנה אותן לעצמך:
אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אינו קונה אותן וחייב הלה לפנותן:
הילך את יציאותיך. שהוצאת לפנות אותן:
בתבן ובקש. ללקט לו משלו או מן ההפקר:
טול ממה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך:
אין שומעין לו. אע''ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף גבי פועל אינו כן דלא תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע:
המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזר מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושא לזבלו ואינו רשאי להשהותו שם:
וגובלין טיט. לתת מיד בבנין:
והבונה בונה. מקבלן מיך המביא ובונה:
אף מתקן. מזמין מלאכתו ברשות הרבים כל שלשים יום ואינו חייב בנזקין ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
נתנו לו זמן. ב''ד שלשים יום לסתור ולקוץ:
פטורין מלשלם. דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:
עד שיעשה לבית בדו כיפין. תקרה עשויה עגול כמין קשת ויתקן עליה בעל הגנה עפר ויזרע:
ונפחת. שמן בית הבד בארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחלה:
וגינה אתת על גביו. הגינה של אחד ובית הבד של אחר:
שהוא בנוי בסלע. בעובי ההר:
מתני' וכן בית הבד. בית לעצור בו זיתים:
נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לָקוּץ. כַּמָּה הוּא זְמַן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. ל̇ יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה הוא זמן. בית דין:
הלכה: וְכֵן בֵּית הַבַּד עַד הַכּוֹתֶל וְהָאִילָן כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַעֲשֶׂה בְדָלִית אַחַת שֶׁהָֽיְתֵה מוּדְלָה עַל פֶּרְסִיקוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְנִפְשַׁח הַפֶּרְסִיק. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ. צֵא וְהַעֲמֵד לוֹ פֶּרְסִק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע וְגִינַּת אַחֵר עַל גַּבָּיו וְנִפְחַת. שָׁמַעְנוּ שֶׁאֵין כּוֹפִין. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. כּוֹפִין. נֵימַר. וְלֹא פְלִיגֵי. מָאן דָּמַר. כּוֹפִין. שֶׁהוּא שָׁם. וּמָאן דָּמַר. אֵין כּוֹפִין. בְּשֶׁאֵין עוֹמֵד שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן בית הבד וכו'. וא''כ שמענו שאין כופין אותו לתקן אלא יורד וזורע למטה קתני עד שיעשה זה ואי דכופין הוה ליה למיתני כופין אותו לעשות כיפין:
והתני ר' חייא כופין. וא''כ היאך אנו מפרשין הא דפסק ר' חייה ואמר לו צא והעמד לו אם נימא דר' חייא פליג על המתני':
נימר. וקאמר הש''ס דאפילו תימא ולא פליגי דהא ר' חייא הוה עובדא בשהיה שם לפנינו ומתני' דמשמע דאין כופין לא תדוק הכי אלא דמיירי בשאין עומד שם לפני הב''ד ואיננו שהלך לו למדינת הים:
ולא מתניתא היא. דלא קתני הכי והיאך אתה אומר דר' חייה כפה אותו להעמיד לו פרסק והא אנן לא תנן הכי:
צא והעמד לו פרסק אחר. שמשועבד לו כל זמן שהדלית קיימת:
ונפשח האפרסק. נעקר ממקומו:
על פרסיקו. על אילן שפירותיו אפרסקין:
גמ' בדלית אחת. גפן מודלית:
משנה: 36b וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע וְגִינָּה אַחַת עַל גַּבָּיו וְנִפְחַת הֲרֵי בַּעַל הַגִּינָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּיפִּין. הַכּוֹתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּֽפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לִסְתּוֹר אֶת הַכּוֹתֶל וְלָקוֹץ אֶת הָאִילָן וְנָֽפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן פָּטוּר לְאַחַר הַזְּמַן חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ונפל. לתוך גינת חבירו:
הגיעוך. זכה אתה בהן ופנה אותן לעצמך:
אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אינו קונה אותן וחייב הלה לפנותן:
הילך את יציאותיך. שהוצאת לפנות אותן:
בתבן ובקש. ללקט לו משלו או מן ההפקר:
טול ממה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך:
אין שומעין לו. אע''ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף גבי פועל אינו כן דלא תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע:
המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזר מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושא לזבלו ואינו רשאי להשהותו שם:
וגובלין טיט. לתת מיד בבנין:
והבונה בונה. מקבלן מיך המביא ובונה:
אף מתקן. מזמין מלאכתו ברשות הרבים כל שלשים יום ואינו חייב בנזקין ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
נתנו לו זמן. ב''ד שלשים יום לסתור ולקוץ:
פטורין מלשלם. דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:
עד שיעשה לבית בדו כיפין. תקרה עשויה עגול כמין קשת ויתקן עליה בעל הגנה עפר ויזרע:
ונפחת. שמן בית הבד בארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחלה:
וגינה אתת על גביו. הגינה של אחד ובית הבד של אחר:
שהוא בנוי בסלע. בעובי ההר:
מתני' וכן בית הבד. בית לעצור בו זיתים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source